פסק-דין בתיק עת"מ 3908-01-12

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

לפני עתירה לביטול החלטת ועדת הערר לפי חוק כלי ירייה מיום 6.12.11 לפיה הוחלט שאין לאשר את בקשת העותר לקבלת רישיון לנשיאת נשק ארגוני לצורך מתן תעודת הרשאה במסגרת עבודתו של העותר בחברת שמירה. בקשת העותר סורבה בשל אי המלצת המשטרה לתת לעותר רישיון נשק בגין מספר תיקי חקירה שנפתחו נגדו.

העותר, בן 24, טוען כי הוא שירת בצה"ל שירות צבאי מלא, נושא את אות מלחמת לבנון השנייה ועושה מעת לעת שירות מילואים ביחידה מבצעית. הוא טוען כי במשך שנתיים (2008-2010) החזיק אקדח ברישיון אשר שימש אותו אך ורק לצרכי עבודתו כשומר בחברת אבטחה (והיה שייך לחברת האבטחה) ועד לתחילת שנת 2010 התפרנס למחייתו מביצוע אכיפת גבייה לעניינים מנהליים ומשפטיים ברשויות המוניציפאליות. 

העותר טוען כי במסגרת הליכי גירושין שהיו בין הוריו של העותר הגישה אמו של העותר נגד העותר ונגד אביו תלונה במשטרה שעניינה איומים ובעקבות תלונה זו שללה המשטרה ממנו את האפשרות לקבל נשק וזאת חרף העובדה שאמו של העותר עשתה כל אשר לאל ידה לבטל את אותה תלונה והתיק נסגר. אמו של העותר אף אישרה במכתב כי אין מבחינתה כל מניעה שיינתן לעותר רישיון לשאת נשק הואיל והוא זקוק לו למטה לחמו כמאבטח בחברת שמירה. נטען כי בעקבות שלילת הזכות מהעותר לשאת נשק נשללה מהעותר האפשרות לאבטח מוסדות ולעבוד בעבודות שם נדרשת אבטחה עם נשק ונדרש רישיון נשק.

לטענת העותר החלטת ועדת הערר פוגעת קשות בפרנסתו ובחופש העיסוק שלו ללא כל הצדקה ובאופן שאינו מידתי. נטען כי המשיבים התעלמו מכך שמדובר בשלילת רישיון נשק, זאת כאשר העותר החזיק בנשק במשך שנים רבות, בהיותו לוחם בשירות סדיר ובשירות קבע, דבר המצדיק בחינה מעמיקה יותר של הנסיבות. עוד נטען כי ועדת הערר לא הפעילה שיקול דעת עצמאי והסתמכה על המלצת המשטרה כלשונה. נטען גם כי המשטרה לא הפעילה כל שיקול דעת ולא ציינה אם בדקה את שאלת מסוכנותו של העותר. נטען כי המלצת המשטרה שלא להשיב לעותר את רישיון הנשק אינה עולה בקנה אחד עם החלטתה לסגור את התיק שנפתח נגדו בזמנו ושאינו מצדיק שלילת רישיון הנשק. נטען כי לעותר אין כל רישום פלילי והוא אדם נורמטיבי ואחראי ששירת שירות צבאי מלא ועושה מילואים ביחידה קרבית ולכן החלטת המשיבים אינה סבירה ואין לה כל צידוק.

המשיבים טוענים כי החלטת ועדת הערר הינה סבירה וניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי ובדיקת כל השיקולים הרלוונטיים בהתאם לחוק כלי היריה, התש"ט - 1949 (להלן: "החוק").

נטען כי העותר מעולם לא החזיק ברישיון לכלי ירייה ולפיכך מדובר בבקשה חדשה לרישיון נשק ארגוני. נטען כי העותר הגיש מספר בקשות לרישיון נשק ארגוני החל משנת 2008, בקשות אשר נדחו בהתאם להמלצת המשטרה ואף הוגשה בעבר עתירה מנהלית על החלטת ועדת ערר מיום 29.9.09, אשר בה הוגשה בקשה לסילוק על הסף מטעם המשיבים בשל שיהוי ואי מיצוי הליכים על ידי העותר. לאחר דיון בעתירה העותר מחק את עתירתו. לאור עמדת המשיבים ומחיקת העתירה הקודמת, ביום 29.5.11 הגיש העותר ערר על החלטת פקיד הרישוי שדחתה את בקשתו מיום 14.2.11 וביום 6.12.11 ניתנה ההחלטה הדוחה את הערר של העותר, נגדה הוא עותר במסגרת עתירה זו.

המשיבים טוענים כי על פי הדין הישראלי אין לאזרח זכות קנויה לקבל רישיון להחזקת נשק. נטען כי בשנים האחרונות המגמה היא צמצום בהיקף הענקת רישיונות לכלי ירייה, במטרה לשמור על שלום הציבור. מדיניות זו מחייבת צמצום בהנפקת כמו גם חידושם של רישיונות לכלי ירייה בידי הציבור והכפפתם לקריטריונים מחמירים. כן נטען כי קיומו של חשד מבוסס משמש סיבה מספקת לסירוב רישיון חדש.

לטענת המשיבים ועדת הערר לא חרגה מסמכותה עת שהתבססה על המלצת המשטרה המעוגנת בתשתית ראייתית המבוססת על ראיות מנהליות מתוך רצף תיקי חקירה סגורים לרבות העמדה לדין על מנת לקבל את ההחלטה. נטען כי המשטרה היא הגורם המקצועי אותו הסמיך המחוקק להמליץ לפני פקיד הרישוי בנושא הנפקת רישיונות נשק ושלילתם בזיקה לסיכון הנשקף לציבור מנשיאת נשק על ידי מבקש הרישיון. מגמת המשטרה הינה לנקוט משנה זהירות בהענקת רישיונות להחזקת כלי ירייה ואף לצמצם עד כמה שניתן את מספר כלי הירייה שבידי הציבור ומגמה זו אף אושרה בפסיקה כמוצדקת וסבירה. הערכת הסיכון נעשית על פי כלל הראייה המנהלית ועל פי מיטב ניסיונה ומומחיותה של המשטרה והיא רשאית להסתמך, בין היתר, על הרשעות קודמות, כתבי אישום בהליכים פליליים שטרם נסתיימו, אינפורמציה הנלמדת מתיקי חקירה תלויים ועומדים גם קודם להחלטה בדבר הגשת כתב אישום ועל חומר חקירה מתוך תיקי חקירה סגורים לרבות מידע מודיעיני וראיות מנהליות השאובות מכל קשת המצבים המאפיינים הליך משטרתי-פלילי מראשיתו ועד סופו.

עוד נטען כי במקרה זה המשטרה בהמלצתה מתבססת על 4 תיקי חקירה סגורים שנפתחו בשנים 2007-2008 בגין עבירות תקיפה סתם, היזק לרכוש במזיד, איומים והפרת הוראה חוקית ונסגרו מחוסר עניין לציבור וכן שני תיקים בהם נידון העותר ללא הרשעה בבית המשפט לנוער בשנת 2004 בעבירות גניבה והחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. נטען כי תיקי החקירה שנפתחו נגד העותר בגין איומים ותקיפה כלפי אמו ובן זוגה וכדומה אמנם נסגרו, אך חומר הראיות בתיקים מהווה בכל זאת ממצא מנהלי המעיד על קיומו של עבר פלילי ומסוכנותו של העותר לשאת כלי ירייה. בנוסף לרצף התיקים הסגורים העותר הועמד לדין ונגזר דינו ללא הרשעה בבית משפט לנוער כאמור.

בנסיבות המקרה נטען כי ממכלול הראיות עולה כי קיימת מסוכנות במידה מספקת על מנת שהמשטרה תמליץ שלא לאשר בקשת העותר לרישיון נשק. נטען כי העותר נמנע מלהביא כל ראיה לסתור את חזקת המסוכנות. נטען כי החלטת ועדת הערר לאשר את החלטת פקיד רישוי כלי ירייה שדחתה את בקשת העותר מנומקת כהלכה בהתבסס על חשש ממסוכנות העותר והינה מצויה במתחם הסבירות ואין להתערב בה.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה באופן חלקי ולהחזיר את עניינו של העותר לדיון מחדש לפני המשיבים.

במהלך הדיון שהתקיים לפני ביום 20.3.12 טען ב"כ המשיבים כי קיימות טענות שהעלה העותר ושלא הוגשו בעניינן כל ראיות לרשויות שבחנו את הבקשה, כגון העובדה שהוא עובד בחברה בה עוברים בדיקות ביטחוניות מקיפות כדי לעבוד בה, כגון הטענה שהוא משרת ביחידה קרבית ועושה שימוש בנשק במסגרת שירותו וכדומה. לעניין זה יצוין כי העותר הציג במסגרת הדיון צו קריאה לשירות מילואים במסגרתו צוין כי מדובר ב"תעסוקה מבצעית" וכי "התעסוקה בגזרת עזה".

לאור זאת ולאור טענת ב"כ המשיבים כי קיימות ראיות לאי מסוכנותו של העותר שלא הוצגו לפני המשיבים בעת קבלת ההחלטות שבנדון סבורני כי יש להחזיר את עניינו של העותר לוועדת הערר, אשר תקבל מהעותר את הראיות התומכות בטענותיו לאי מסוכנות ואשר תבחן את עניינו שוב לאחר שקילת הראיות שיתקבלו מהעותר וכל השיקולים הרלוונטיים לבקשה.

יש לקבל את טענת ב"כ המשיבים כי קבלת רישיון לנשיאת כלי ירייה אינה זכות מוקנית ועל מבקש הרישיון לעמוד בתנאים ובקריטריונים שנקבעו לכך. ראו:

בג"צ 423/84 עבדל רחמן נ' שר הפנים, פ"ד ל"ט(1) 337 (1985);

עע"מ 1444/07 אחמד אגבאריה נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 10.7.08).

כמו כן, יש לקבל את טענת ב"כ המשיבים כי המדיניות הנוהגת בשנים האחרונות משקפת מגמה של צמצום בהענקת רישיונות לכלי ירייה במטרה לשמור על שלום הציבור. ראו: